
שפוץ ואני
ספר ממש לא רק לילדים
“אתמול בבוקר, בשעה עשר ושבע־עשרה דקות ושלושים וארבע שניות, דניאל החליט לכתוב ספר. הוא עדיין לא ידע על מה יהיה הספר, אבל הוא ידע שזה יהיה ספר עבה, שיהיו בו לפחות תשע מאות עמודים.” דניאל חולם לכתוב ספר, אבל כשהוא משתף אנשים בחלום שלו – הוא מגלה שעליו להתמודד עם תגובותיהם השונות.
עד שמישהו אחד מקשיב לחלום שלו ברצינות רבה, ולמישהו הזה קוראים שפוץ. אבל מי זה שפוץ ולמה יש לו שם מוזר כל כך? מאיפה הוא הגיע וכיצד החלום לכתוב ספר לא הלך והתפוגג?
אוריה טפרברג, מחנך ובמאי בתיאטרון וליצן רפואי וחינוכי מעל עשרים שנה.
בעבודתו כליצן פגש אוריה (או שפוץ בשמו הליצני), עשרות ילדים ואנשי צוות ששיתפו אותו בסיפורים רבים על התמודדויות ואתגרים ועל חלומות.
הספר שפוץ ואני עוסק בזכות לחלום - הזכות הבסיסית של כל ילד וכל מבוגר - באמצעות ארגז הכלים הליצני. הספר מציע דרכים יצירתיות לשיח מצמיח ומעצים - מול מי שבוחרים לשתף אותנו בחלומות שלהם.
