
אז מי אני?

לקח לי הרבה מאוד זמן להחליט שאני יוצא החוצה ומביא את הקול שלי לעולם.
במשך שנים הרגשתי שהבשורה שאני מביא עדיין אינה מזוקקת מספיק.
היום, אחרי שלושים שנה בחינוך, באמנות ובעשייה חברתית, אני מבין שהתובנות שאליהן הגעתי הן הסיפור עצמו: דמיון, יצירתיות ופגיעוּת.
במשך שנים חשבתי שמה שיש לי לתת שייך בעיקר לשדה החינוכי. עם הזמן הבנתי שכל מה שאני מלמד תלמידים נכון לא פחות גם לעולם העבודה והארגונים: ההסכמה לנסות ולהיכשל, הניסיון להבין מי אני - והאומץ להביא את מי שאני אל השולחן.
אלה אינם רעיונות ששייכים רק לאנשים מסוימים. הם מותאמים לכל אחד ואחת מאיתנו.
הבחירה שלי להרצות נולדה מתוך רצון לחלוק תובנות שנאספו במשך שנים. אני מביא איתי אל השולחן הרבה אופטימיות, אבל לצדה גם ריאליזם: אמונה עמוקה באפשרות לצמוח, בלי להתעלם מהקשיים ומהמציאות.
אני מאמין מאוד בחברה הישראלית, ואני זוכה לנוע בין קצוות שונים שלה. אני מלמד תורה כרב, ובמקביל עוסק בתיאטרון ובליצנות. החיבור בין העולמות האלה מפגיש אותי עם כל גווניה של החברה הישראלית - עם אנשים, תפיסות וסיפורים שונים מאוד זה מזה.
חלק מהשליחות שלי הוא להכיר את מה שאיננו מכירים, להתקרב אל השונה מאיתנו ולגלות בו משהו שלא יכולנו לראות מרחוק.
